מקום טוב להתחיל בו

"זה כל מה שדרוש ממך" הוא אומר לי.

והתודעה שלי מתנפצת לאלפי רסיסים בחלל, ולך עכשיו חפש.

אבל כן. מקום טוב להתחיל בו זה כל מה שדרוש. פשוט השאר הולך להיות מבוסס על המקום הזה. כמו הנקודה הזו על הארץ שעליה הולך לעמוד בניין שלם.

הכתיבה שלי עלולה להיות לפעמים לא ברורה. לעצמי לפחות. לפעמים אני כותבת, כותבת, כותבת.. אח"כ קוראת, ושואלת את עצמי מה הייתה כוונתה של גברת משוררת שלנו.

יש כמה כאלה למען האמת.

יש גם כמה צ'רלים שאני מכירה. מלשון צ'רלי, כמו צ'רלי צ'פמן חבר טוב שלי. ויש עוד צ'רלי אחד שפגשתי היום בקופות של אושר עד, בקניות עם אחותי. ככה נפל עליי משום מקום עם החיוך הממזרי שלו. עד היום לא ברור לי מה כל הסיפור הזה איתו. כמו גם מה כל הסיפור עם השנה הזו.

אז מקום טוב להתחיל בו, זה כאן.

זו הייתה הקדמה קצרה לעולמי הקטן והרוחש. כל מיני סיפורים על אושר עד ורמי לוי, רמת גן וגבעתיים ובני ברק, תל אביב ירושלים ואויר הרים צלול כיין.

יש גם סין בתמונה וקצת תורכיה, תוניס וכמובן אוקראינה. רוסיה, צרפת וקפריסין. אמסטרדם, ונציה וברלין.

בברלין סיפורנו מתחיל וממשיך ונגמר.

עד שמתחיל סיפור חדש ועוד יותר מוזר 🙂 ולפעמים גם לא. לפעמים אני סתם.

כותבת.

בלי כל סיבה מיוחדת. כי לא לכל דבר מוכרחה להיות סיבה.

סתם.

פשוט.

כי בא לי.

.

לכל אדם יש חשק להביע את עצמו, לא? להוציא את הג'וקים שמסתובבים אצלו בראש לחופשי. קשה לחיות עם ג'וקים, במיוחד עם כאלה שמפתחים עמידות אחרי כל הדברה.

אבל יודעים? בסוף אפשר להתיידד איתם. איכשהו. לפעמים יצא לי לגלות ג'וקים ידידותיים למדי, ככה שאחרי דו שיח נחמד, הם החליטו לקום ולעזוב את הראש שלי לבד. פשוט הייתי נחמדה אליהם. הסברתי להם יפה שהראש שלי אוהב שקט. וביקשתי מראש שלא יעלבו, אבל אני מעדיפה פרפרים.

פרפרים בראש. פרפרים בלב. פרפרים בבטן… ואיפה לא. מעניין אם יש חוות פרפרים בארץ.